השבוע רץ לו ואני לא מספיקה לשבת, לחשוב ולכתוב. בקושי להצטלם מצאתי זמן השבוע. העבודה לחוצה ואני ממהרת ומאחרת כל הזמן. בין חיפושי הדירה, העבודה והתחייבויות חברתיות (אין לי כמעט כאלה, אבל מה שיש גוזל ממני אנרגיות) אני לא מספיקה לנשום. השבוע ויתרתי מראש על הרשימה שלי והחלטתי לזרום עם מה שיש. ביום רביעי היה חג אז בכלל היה קשה להכניס שם את האתגרים.
השבוע גם נכנעתי לעצמי ובעידודה של אמא רכשתי לעצמי כמה דברים מתמנון. ברשימת התירוצים הפעם: קיבלתי מתנה לחג מהעבודה, הייתי מדוכאת עד עפר ובכלל היה לי שבוע רע, צריך לקנות משהו חדש לחג (תירוץ קלוש ביותר, במיוחד בהתחשב בעובדה שיש לי בארון בגדים עם תווית עליהם), והיי, תמנון, אין יותר זול מזה. חטאתי, פשעתי, אבל לפחות הייתה לי שמלה חדשה דנדשה ללבוש בערב חג, שמרוב התרגשות אפילו שכחתי להוריד ממנה את התווית וכל הערב ישבתי עם התווית בתוך השמלה, מתפללת שלא תציץ.
ומה בכל זאת לבשתי?
יום ראשון לבשתי שמלה ישנה ורחבה. כל פעם שאני לובשת אותה אני תוהה לעצמי למה לעזאזל אני לובשת אותה, אבל משום מה, מסיבה שאני לא מבינה, אני מקבלת עליה הרבה מחמאות. באותו יום חברה (הכי) טובה הודיעה לי שהיא בהיריון (וויהייי!) ושאלה אם יש לי בגדים רחבים שאני יכולה להעביר לה. הגלגלים בראש התחילו להסתובב ולחרוק ולחשוב מה מהארון שלי אני יכולה להעביר לה. קפצתי על ההזדמנות למצוא בית חם לשמלה-שעוד-לא-החלטתי-מה-רגשותיי-כלפיה ואכן היא הרחיקה (אחרי כביסה, כמובן) עד לירושלים ומצאה (אני מקווה) בית חם.
ביום שני לבשתי חצאית שלחלוטין הייתה צריכה להיות בסעיף "הבגד הזול ביותר שלי". היא עלתה חמישה שקלים בלבד. אין ספק, יש לנו מנצחת. אני חושבת שהחצאית היא גם הבגד היחיד שלי שהוא מיד שנייה (חוץ מהבגדים שאחותי מעבירה לי לעתים, אלה לא נחשבים בעיני כיד שנייה פרופר. בכל זאת, דם זה דם).
יום שלישי בלק אאוט רציני - אין לי שמץ של מושג איך הלכתי לעבודה. סביר להניח שעם מכנסיים וחולצה הכי פושטים. מה גם שאפילו בעבודה שמו לב שבזמן האחרון אני מגיעה רק עם חצאיות/שמלות (אני לובשת הרבה חצאיות ושמלות, אבל בין לבין גם מכנסיים - והשבוע היה לי פשוט כל כך חם שלא יכולתי לחשוב אפילו ללבוש מכנסיים בבוקר) ורציתי לגוון.
והופה! ערב חג. אחרי התלבטויות לבשתי את השמלה החדשה שקניתי באותו היום (זה רק מעיד כמה השתנתי, פעם הייתי קונה ושומרת בארון. ושומרת עוד קצת. עד שכבר לא היה טעם ללבוש את הבגד). נעלתי נעלי עקב (עקב!) וקצת דידיתי עליהן (אמא אמרה שהלכתי מצוין) ושרשרת זהב פשוטה.
שמלה מתמנון (50 שקלים), נעלי עקב מלוצ'י (סביב 40 שקלים) ושרשרת מדוכן עלום שם (שמונה שקלים). קצ'ינג: פחות ממאה שקלים. הידד לי!
מנטרה לשבוע הבא: אני מידה 38, אני מידה 38, אני מידה 38
השבוע גם נכנעתי לעצמי ובעידודה של אמא רכשתי לעצמי כמה דברים מתמנון. ברשימת התירוצים הפעם: קיבלתי מתנה לחג מהעבודה, הייתי מדוכאת עד עפר ובכלל היה לי שבוע רע, צריך לקנות משהו חדש לחג (תירוץ קלוש ביותר, במיוחד בהתחשב בעובדה שיש לי בארון בגדים עם תווית עליהם), והיי, תמנון, אין יותר זול מזה. חטאתי, פשעתי, אבל לפחות הייתה לי שמלה חדשה דנדשה ללבוש בערב חג, שמרוב התרגשות אפילו שכחתי להוריד ממנה את התווית וכל הערב ישבתי עם התווית בתוך השמלה, מתפללת שלא תציץ.
ומה בכל זאת לבשתי?
יום ראשון לבשתי שמלה ישנה ורחבה. כל פעם שאני לובשת אותה אני תוהה לעצמי למה לעזאזל אני לובשת אותה, אבל משום מה, מסיבה שאני לא מבינה, אני מקבלת עליה הרבה מחמאות. באותו יום חברה (הכי) טובה הודיעה לי שהיא בהיריון (וויהייי!) ושאלה אם יש לי בגדים רחבים שאני יכולה להעביר לה. הגלגלים בראש התחילו להסתובב ולחרוק ולחשוב מה מהארון שלי אני יכולה להעביר לה. קפצתי על ההזדמנות למצוא בית חם לשמלה-שעוד-לא-החלטתי-מה-רגשותיי-כלפיה ואכן היא הרחיקה (אחרי כביסה, כמובן) עד לירושלים ומצאה (אני מקווה) בית חם.
ביום שני לבשתי חצאית שלחלוטין הייתה צריכה להיות בסעיף "הבגד הזול ביותר שלי". היא עלתה חמישה שקלים בלבד. אין ספק, יש לנו מנצחת. אני חושבת שהחצאית היא גם הבגד היחיד שלי שהוא מיד שנייה (חוץ מהבגדים שאחותי מעבירה לי לעתים, אלה לא נחשבים בעיני כיד שנייה פרופר. בכל זאת, דם זה דם).
יום שלישי בלק אאוט רציני - אין לי שמץ של מושג איך הלכתי לעבודה. סביר להניח שעם מכנסיים וחולצה הכי פושטים. מה גם שאפילו בעבודה שמו לב שבזמן האחרון אני מגיעה רק עם חצאיות/שמלות (אני לובשת הרבה חצאיות ושמלות, אבל בין לבין גם מכנסיים - והשבוע היה לי פשוט כל כך חם שלא יכולתי לחשוב אפילו ללבוש מכנסיים בבוקר) ורציתי לגוון.
והופה! ערב חג. אחרי התלבטויות לבשתי את השמלה החדשה שקניתי באותו היום (זה רק מעיד כמה השתנתי, פעם הייתי קונה ושומרת בארון. ושומרת עוד קצת. עד שכבר לא היה טעם ללבוש את הבגד). נעלתי נעלי עקב (עקב!) וקצת דידיתי עליהן (אמא אמרה שהלכתי מצוין) ושרשרת זהב פשוטה.
שמלה מתמנון (50 שקלים), נעלי עקב מלוצ'י (סביב 40 שקלים) ושרשרת מדוכן עלום שם (שמונה שקלים). קצ'ינג: פחות ממאה שקלים. הידד לי!
מנטרה לשבוע הבא: אני מידה 38, אני מידה 38, אני מידה 38
