זה רק יומן. יומן-רשת.
לפני כמה שנים, שנתיים אם זיכרוני אינו מטעה אותי, ניסיתי לכתוב אחד כזה ועד מהרה נטשתי אותו. האם הפעם אעמוד במשימה?
מאז שאני זוכרת את עצמי, טוב זה לא נכון, בטח מכיתה ד או ה (ובפינת הידעתם? באותיות המשמשות מספרים בציון פרקים, פסוקים, עמודים, שורות וכדומה, אין צורך לשים גרש או גרשיים. לשוננו לעם, עמוד 32, האקדמיה ללשון עברית.) בכל אופן, מכיתה ד או ה, אני זוכרת את עצמי כותבת יומן. בעבודת השורשים של כיתה ז כתבתי שאני רוצה להיות סופרת לילדים. זה לא היה ממש נכון, פשוט לא היו לי רעיונות מה אני ארצה לעשות כשאני אהיה גדולה, וסופרת לילדים נשמע לי כמו רעיון טוב, במיוחד לאור העובדה שסופרת למבוגרים נראה לי כמו עבודה קשה מדי. אבל זה סיפור אחר.
כתבתי מחברות על גבי מחברות. כל פעם התחלתי מחברת ונטשתי מחברת והרגשתי אכזבה שאני לא מצליחה לסיים דברים. וכל פעם היו לי רעיונות איזה דברים אני רוצה לכתוב: מחברת ציטוטים, מחברת שירים, מחברת רעיונות ומחברת סקיצות ומה לא. וכל פעם זנחתי את הרעיון והמחברות נותרו מיותמות. אהבתי ספרי יומן, קראתי רבים מהם בשקיקה רבה וחזרתי ושאלתי אותם מהספרייה. אהובת נפשי הייתה אן שרלי, שגרמה לי לרצות להיות ג'ינג'ית רק כדי שאוכל לצבוע את השער שלי לירוק. היא גם גרמה לי לפנטז שתהיה לי בת ששמה יהיה שירלי (אז חשבתי ששרלי מבוטא שירלי), ושיש לי חברה-הכי-טובה בעלת שער שחור ששמה דיאנה. לא הייתה לי חברה-הכי-טובה אז, ומאז ועד היום אני חושבת איך החיים שלי היו אם הייתה לי חברת נפש שכזו.
אבל גלשתי.
אני רוצה לנסות ולהשחיז את הכתיבה שלי עד כמה שניתן, כי למרות שכתיבה כנראה לא תהיה פרנסתי, אולי מילים כן יהיו. בשביל זה צריך אוצר מילים גדול, יכולת לפסק כמו שצריך ויכולת לנסח דברים כראוי. ככל הנראה אני צריכה לעבוד על הנושא בכל דרך אפשרית.
ולכן - יומן-רשת. כדי שלא אתלה בו יותר מדי תקוות ושאיפות, אני מזכירה לעצמי שזה רק יומן.
אני אוהבת קומדיות רומנטיות. הפנטזיה המושלמת. סיום מושלם שמחמם את הלב וגורם לך לרצות שאלו יהיו החיים שלך ולא הבלגן שהם באמת. אחת הקומדיות הרומנטיות האהובות עליי היא "יומנה של ברידג'ט ג'ונס", אף על פי המבטא הבריטי המזעזע של רנה זלווגר. באחת הסצנות האחרונות בסרט ברידג'ט מגלה שמר דארסי (קולין פירת' ההו-כה-נהדר) קרא את היומן שלה, שהיו בו הערות מרושעות על אופיו של דארסי, רגע לפני שסוף-סוף הם עמדו לפני הרגע הגדול בכל קומדיה רומנטית - הנשיקה. ברידג'ט רודפת אחרי דארסי כשהיא לבושה בתחתונים ואז אומרת לו את המשפט האלמותי:
לפני כמה שנים, שנתיים אם זיכרוני אינו מטעה אותי, ניסיתי לכתוב אחד כזה ועד מהרה נטשתי אותו. האם הפעם אעמוד במשימה?
מאז שאני זוכרת את עצמי, טוב זה לא נכון, בטח מכיתה ד או ה (ובפינת הידעתם? באותיות המשמשות מספרים בציון פרקים, פסוקים, עמודים, שורות וכדומה, אין צורך לשים גרש או גרשיים. לשוננו לעם, עמוד 32, האקדמיה ללשון עברית.) בכל אופן, מכיתה ד או ה, אני זוכרת את עצמי כותבת יומן. בעבודת השורשים של כיתה ז כתבתי שאני רוצה להיות סופרת לילדים. זה לא היה ממש נכון, פשוט לא היו לי רעיונות מה אני ארצה לעשות כשאני אהיה גדולה, וסופרת לילדים נשמע לי כמו רעיון טוב, במיוחד לאור העובדה שסופרת למבוגרים נראה לי כמו עבודה קשה מדי. אבל זה סיפור אחר.
כתבתי מחברות על גבי מחברות. כל פעם התחלתי מחברת ונטשתי מחברת והרגשתי אכזבה שאני לא מצליחה לסיים דברים. וכל פעם היו לי רעיונות איזה דברים אני רוצה לכתוב: מחברת ציטוטים, מחברת שירים, מחברת רעיונות ומחברת סקיצות ומה לא. וכל פעם זנחתי את הרעיון והמחברות נותרו מיותמות. אהבתי ספרי יומן, קראתי רבים מהם בשקיקה רבה וחזרתי ושאלתי אותם מהספרייה. אהובת נפשי הייתה אן שרלי, שגרמה לי לרצות להיות ג'ינג'ית רק כדי שאוכל לצבוע את השער שלי לירוק. היא גם גרמה לי לפנטז שתהיה לי בת ששמה יהיה שירלי (אז חשבתי ששרלי מבוטא שירלי), ושיש לי חברה-הכי-טובה בעלת שער שחור ששמה דיאנה. לא הייתה לי חברה-הכי-טובה אז, ומאז ועד היום אני חושבת איך החיים שלי היו אם הייתה לי חברת נפש שכזו.
אבל גלשתי.
אני רוצה לנסות ולהשחיז את הכתיבה שלי עד כמה שניתן, כי למרות שכתיבה כנראה לא תהיה פרנסתי, אולי מילים כן יהיו. בשביל זה צריך אוצר מילים גדול, יכולת לפסק כמו שצריך ויכולת לנסח דברים כראוי. ככל הנראה אני צריכה לעבוד על הנושא בכל דרך אפשרית.
ולכן - יומן-רשת. כדי שלא אתלה בו יותר מדי תקוות ושאיפות, אני מזכירה לעצמי שזה רק יומן.
אני אוהבת קומדיות רומנטיות. הפנטזיה המושלמת. סיום מושלם שמחמם את הלב וגורם לך לרצות שאלו יהיו החיים שלך ולא הבלגן שהם באמת. אחת הקומדיות הרומנטיות האהובות עליי היא "יומנה של ברידג'ט ג'ונס", אף על פי המבטא הבריטי המזעזע של רנה זלווגר. באחת הסצנות האחרונות בסרט ברידג'ט מגלה שמר דארסי (קולין פירת' ההו-כה-נהדר) קרא את היומן שלה, שהיו בו הערות מרושעות על אופיו של דארסי, רגע לפני שסוף-סוף הם עמדו לפני הרגע הגדול בכל קומדיה רומנטית - הנשיקה. ברידג'ט רודפת אחרי דארסי כשהיא לבושה בתחתונים ואז אומרת לו את המשפט האלמותי:
"I'm so sorry. I didn't mean it. Well, I meant it, but I was so stupid that I didn't mean what I meant...After all, it's only a diary. Everyone knows diaries are just...full of crap."
ובכן, ברידג'ט ג'ונס, את צודקת לגמרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה